המבחן שזימנה ההיסטוריה לנתניהו

נתניהו יודע, באיחור אמנם, שהמערכה סביב הסכם הגרעין של איראן עם המעצמות הגיעה לסיומה. הוא אמנם מתקשה להודות בכך ויעיד על כך נאומו באו"ם, אבל לאט לאט מתחילות לזרום הידיעות מלשכת ראש הממשלה שמתחילים להיערך שם ליום שאחרי.

מהו היום שאחרי?

היום שאחרי הסכם הגרעין כולל היערכות מודיעינית למעקב רציף ואיכותי אחר יישום מוקפד של ההסכם כשהתקווה היא שקשרי העבודה בין ישראל למעצמות לא נפגעו עד כדי כך שבמידה ומידע מפליל יגיע משירותי המודיעין הישראליים הוא יתקל בחשדנות גדולה כל כך עד שישוו לה חוסר אמינות – חוסר אמינות שיפגע ביכולת התגובה אם וכאשר איראן תפר את ההסכם והעדויות לכך יגיעו משירותי הביון הישראליים.

היום שאחרי, כבר ברור, יביא לכך שאיראן תנסה לנקום בישראל ואיך היא תעשה את זה? ההערכות בסביבת מקבלי ההחלטות בירושלים הן שהיקפי החימוש והמימון שיגיעו לידי החיזבאללה והחמאס יתפתחו להיקפים מבהילים של ממש ולכן בהנחה שיתגבש סטטוס קוו לטובת בשאר אסאד בסוריה, ישראל תיאלץ להשקיע סכומי עתק בהתעצמות צבאית ובחיזוק כושר העמידה בלחימה מתישה ואכזרית בגזרות הצפון המורחב (לבנון ורמת הגולן) והדרום (רצועת עזה). ישראל צריכה להיערך ביום שאחרי לשגרה של תקיפות שיירות תחמושת ונשק וסיכולים ממוקדים, כלומר פעילות שבעיקרה היא התקפית.

הסיכון הוא שרצף פעולות כאלה יכול להבעיר את הגזרות השונות ואז ניאלץ להתמודד עם נשק יום הדין של הצד השני והוא מטחים אינסופיים של טילים ורקטות על העורף. הו אז תיאלץ ישראל להגיב בשני אופנים שככל הנראה, יהיו משולבים: תקיפות אוויריות אכזריות וכניסה קרקעית ללבנון ולרצועת עזה.

התסריט (ההגיוני) הזה שמגיע מירושלים מחייב את ישראל להיערך הן במישור הצבאי והן במישור המדיני שניהם צריכים להיות מוכנים להיערכות שוטפת ולהיערכות – אם המצב יתדרדר. כאן החשבון היה אמור להיות מוגש לאמריקאים. מהצד האחד למילוי מחסני החירום של צה"ל ופריסת מטריה צבאית למשלוחי נשק ותחמושת בכמויות גדולות ומהצד השני הכשרה דיפלומטית של תגובה ישראלית אגרסיבית.

את כל זה הייתה ישראל צריכה לעשות לפני שבועות רבים במקום להתכתש עם נשיא אמריקאי מכהן שנהנה מתמיכה בארצו. עד כמה ניתן יהיה לתקן את המעוות אחרי תקיעת האצבעות בעיניו של נשיא ארה"ב? נקווה שניתן.

היערכות דיפלומטית

הגיעה שעת ההכרעה, נתניהו צריך להחליט אם פניו לממשלה רחבה, כלומר להכניס את מפלגת העבודה ויאיר לפיד לממשלה או שבכוונתו למשוך עד לסוף הקדנציה בממשלה צרה. שעת ההכרעה הזו היא משמעותית כי ללא שר חוץ פעיל ודומיננטי במשרה מלאה ניאלץ להמשיך לראות פעילות דיפלומטית אנמית עד כדי אימפוטנטית שאינה עומדת בפרץ הטינה העזה לממשלה מכיוון הממשל האמריקאי והגל העכור באירופה. משרד החוץ זקוק עכשיו, כמעט יותר מתמיד, לשר חוץ שיהיה מקובל ורצוי בבירות העולם המערבי הוא זה שצריך לעמוד בקשר רציף עם בירות אירופה ולהכשיר את היחסים הדיפלומטיים שנפגעו בפעילות נגד הסכם הגרעין (לאחר שגובש ונחתם) זאת במקביל להידוק קשרים עם בירות עמי ערב ואפריקה ומדינות מזרח אירופה. נתניהו צריך למצוא דמות דומיננטית ומקובלת על הממשל האמריקאי כדי ליישר את ההדורים עם הבית הלבן, רון דרמר, כנראה, לא הכתובת ולכן דרמר יאלץ לסגת אחורה ואת מקומו צריכה לתפוס דמות אחרת. הקשר עם האו"ם אבוד, לא זאת שישראל מאז ומעולם נתקלה ביחס מסויג עד עוין בארגון אלא שעכשיו השגריר החדש אינו דיפלומט מקצועי, אינו איש אקדמיה, אינו איש מנוסה אלא פוליטיקאי ישראלי שקיבל ג'וב כדי לפנות מקום במרכז הליכוד, כן במרכז הליכוד אפילו לא בממשלה או בשירות החוץ, פשוט ככה.

נתניהו אינו כל יכול והוא לוקה בחסר בכל הנוגע לעבודת מטה לאומית מסודרת (להבדיל מעבודת מטה פוליטית פנים מפלגתית ששם הוא הצליח לייצב צוות) ולכן הוא חייב לשנס מותניים ולארגן את המועצה לביטחון לאומי והקבינט ככה שיוכלו לתת מענה לשינויים הגדולים שעוברים על העולם. ההתנהלות הבעייתית שאפשרה למבצע צוק איתן להימשך כמעט חודשיים ללא הכרעה ברורה ולמלחמת לבנון השנייה להסתיים ללא הכרעה חד משמעית הניחו את היסודות למלחמת לבנון השלישית ולמלחמה הבאה בעזה  כך שללא שידוד מערכות (שעדיין לא התקיים) בצבא, מילוי מחסני החירום וגיבוש אסטרטגיה וטקטיקה ברורה לצבא, הפעילות המדינית תהיה ריקה מתוכן וללא יכולת אמיתית לפעול. רשימת הדרישות/ בקשות מהמעצמות אחרי ההסכם עם איראן חייבת לבוא לאחר חשיבה אסטרטגית שתתורגם לטקטיקה מבצעית ודיפלומטית ארוכת טווח שלוקחת בחשבון את האיומים, מפיקה לקחים ומנתחת את היעדים שאליהם רוצה ראש הממשלה להוביל. לאחר עבודת מטה עמוקה ורצינית צריך יהיה לגשת לשיח כן ואמיתי עם המעצמות כדי להוציא את התכניות האלה לפועל.

עבודת מטה כזאת מחייבת את נתניהו להתרחק ממרכז הליכוד ומהפעילות הפוליטית היומיומית, הוא חייב להיות מעורב לפרטי פרטים בגיבוש היעדים האסטרטגים, הוא חייב לשתף לא רק את שותפיו אלא גם את מתנגדיו כדי להגיע להסכמה מקיר לקיר ככה שאם בבחירות הבאות או באלה שלאחר מכן יהיה ראש ממשלה אחר הוא ידבק באסטרטגיה ויעדכן כל הזמן את הטקטיקה, זה מחייב גישה ממלכתית ולקיחת אחריות. נתניהו צריך לקחת בחשבון שהישראליות תבוא איתו חשבון, אם יצליח – יכנס לדפי ההיסטוריה כמעצב תפיסת הביטחון למאה שנה ואם יכשל יהיה למשל ושנינה אבל זה הסיכון שההיסטוריה זימנה לו ונטל ההוכחה עובר אליו.

 

FacebookTwitterGoogle+שתף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>