לרכב על נמר

יהודי חכם אחד טבע בזמנו את אחת הציטטות הידועות ביותר כשהגדיר אי שפיות כ"חזרה על אותו מעשה שוב ושוב תוך ציפייה לתוצאות שונות". מסתבר שלא כל היהודים מזדהים עם אבחנה זו. לפני כחודש פורסמו מסקנות הדוח המסכם של ועדה בעלת השם המשמים "הצוות לקידום האיגוח בישראל", הכולל נציגים מרשות ני"ע, בנק ישראל, משרד האוצר, רשות המיסים ומשרד המשפטים. למקרא המלצותיה מסתבר שלפחות היהודים יושבי המדוכה הזו מאמינים שחזרה על מעשה שגרם לקריסת המערכת הפיננסית והכלכלית העולמית רק לפני שבע שנים, ויצר גל הלם שעם תוצאותיו מתמודד העולם בקושי עד היום, הוא בדיוק מה שצריכה מדינת ישראל בעת הזאת.

ייתכן שההמולה והאקשן סביב מתווה הגז מרתקים הרבה יותר, אבל היו סמוכים ובטוחים שחבית חומר הנפץ המסתתרת מאחורי המונח "קידום האיגוח" היא הרסנית לא פחות למשק מאשר כמה דולרים יותר או פחות ליחידת חום. בעצם אנלוגיה טובה יותר היא לאו דווקא חומר נפץ אלא רעל, אם לשאול את המונח "נכסים רעילים" שהפך נפוץ כל כך עם התמוטטות שוק ההלוואות המאוגחות בארה"ב ב-2007-2008.

ראשית, מה זה בדיוק איגוח? בפשטות הכוונה היא ליצירת מכשיר פיננסי מורכב שמאגד בתוכו צרור הלוואות שהעניק מוסד פיננסי, בדר"כ בנק, ומכירתו הלאה למשקיעים אחרים תוך גזירת עמלות נאה בדרך לבנקים יוצרי ההלוואות ובנקאי ההשקעות הממולחים שגילגלו את הצ'ולנט הזה הלאה לתיקי החיסכון של הציבור. אתם זוכרים אולי את ראשי התיבות הנוראיים מימי השיא של המשבר? CDO, ABS, MBS? על זה בדיוק מדובר פה. אלו המכשירים שמוטטו את ביר סטרנס, ליהמן בראדרס, פאני מיי פרדי מק ויתר השמות הגדולים של וול סטריט שדיווחו על נכסים בהיקף מאות מיליארדי דולרים בבוקר ונעלמו כאבק פורח בערב, או גרוע מזה חולצו על חשבון הציבור בהיקף של מאות מיליארדי דולרים (יש הטוענים שטריליונים).

לא נשכח גם שכל הרעל הזה שהתגלגל מניו יורק עד לחשבונות חוסכים קטנים מדיסלדורף עד קיוטו זכה לדרוגים הגבוהים ביותר מטעם סוכנויות דרוג האשראי הנכבדות. לא נשכח איך הכל שווק בתור חדשנות פיננסית מדהימה, ואפיק יצירת תשואות עודפות כמעט חסר סיכון בעולם השקעה מאתגר. כולם התעלמו מהאיוולת האיומה שבמציאות בה הבנק שיוזם ומעניק את ההלוואה לא צריך בסופו של יום לגבות אותה ("סיכון מוסרי" עצום בגודלו כמובן). אף אחד לא בדק ולא יכול היה לבדוק בתוך סבך מיליוני ההלוואות השונות שהותכו יחדיו לעיסה אחת את יכולת ההחזר של הלווים, את טיב הנכסים המשועבדים ואף אחד לא טרח לשאול למה לעזאזל כל כך חשוב להעצים את יקום האשראי המטורף, לשכלל ולנפח אותו עוד ועוד כדי שגם אנשים חסרי יכולת החזר מינימלית –ה"סאב פריים" למיניהם-  יוכלו גם הם להצטרף ולשים את ראשם בעול שעבוד האשראי הקדוש.

היום, שבע שנים אחרי הפיצוץ הגדול אנחנו רואים ששום לקח לא הופק מהקטסטרופה העולמית הזו כמעט בשום רמה. אף אחד מהאנשים בוול סטריט שעמדו בבסיס השיטה לא הועמד לדין. הבנקים המרכזיים ממשיכים לנסות ולפתור את כל הבעיות שנוצרו מלכתחילה ע"י ניפוח אשראי מופקר באמצעות ניפוח בועת אשראי גדולה פי כמה. והממשלות, מופת של הפקרות גרעונית בעצמן, שבות לעודד את הציבור ליטול אשראי שהוא לא יכול לממן כדי לקנות דברים שהוא לא באמת צריך. לכן אולי זה לא מפתיע שגם בישראל, הבנק המרכזי ורשויות הממשלה הבכירות ביותר ראו לנגד עיניהם כיעד ראשון במעלה לא לפגר אחרי עמיתיהם בעולם ולהכניס גם את ישראל לקלחת המסוכנת של עולם איגוח ההלוואות.

מה בעצם מנסים לעשות לנו חברי צוות האיגוח ולמה? קודם כל, מעבר למילים המכובסות הרגילות בדבר שיכלול וחדשנות, המטרה המידית של מתן לגיטימציה חוקית לאיגוח הלוואות בנקאיות וגלגולם לשוק המוסדי והקמעונאי היא לשחרר ממאזני הבנקים כמה שיותר אשראי כדי שהללו יוכלו פשוט להגדיל את היקף האשראי החדש שהם נותנים לציבור. זה המקום להזכיר שאותו משבר פיננסי חמור גרם לבעיה רצינית במערכת הבנקאית הישראלית. עד 2008 הבונטון הבנקאי במערכת היה למצוא כמה טייקונים, צרכני אשראי כבדים ביותר, להעניק להם הלוואות ביד נדיבה וכך לשמר את רווחי הבנק מאותם אשראים שמנים. אלו היו ימי הזוהר של נוחי דנקנר, אליעזר פישמן, לב לבייב, יצחק תשובה, אילן בן דב ומוטי זיסר. הבנקים נסמכו על אותו אשראי עסקי כדי לצמוח ולהגדיל רווחים ובונוסים.

מאז המשבר הפיננסי וקריסת כל החבורה הממונפת הזו הפך סוג האשראי הזה מבונטון לטאבו. אבל הבנק הרי חייב לצמוח, וצמיחה בבנק פירושה עוד אשראי ועוד ריביות לגבות בגינו, אז מה עושים? הפתרון נמצא בדמות משקי הבית. חכמי הבנקים פתאום הבינו שדוקא ההלוואות הקטנות יחסית לאנשים פרטיים, הם הכי בטוחות והכי רווחיות. וסוג ההלוואה המעולה ביותר לאדם פרטי היא ללא ספק משכנתא: גם נהנים מבטוחה חזקה בדמות הדירה הנרכשת, גם יש ערבות אישית עם זכות חזרה (בניגוד להלוואות הנון ריקורס העליזות לחברות הגדולות במשק) ומעל הכל: דירה היא ההשקעה האולטימיטבית בעיני הישראלית המצויה והיא תתאבד עליה אם צריך.

הבוננזה הזאת ברורה מאוד במספרים: היקף המשכנתאות שנטל הציבור ב-2008 עמד על פחות מ-150 מיליארד שקל. הוא זינק מאז ביותר מ-100% ועומד היום על סכום פנטסטי של 318 מיליארד שקל (נכון לסוף רבעון שלישי 2015). סך האשראי הכולל למשקי בית, הכולל גם הלוואות בכרטיסי אשראי והלוואות לרכב שגם הם זינקו מאוד בשנים האחרונות עומד על לא פחות מ-451 מיליארד שקל. והכל כשברקע האשראי למגזר העסקי קפא לחלוטין. הכל מתבטא כמובן גם בשורות התחתונות של רווחי הבנקים ששוברים שיאים כל שנה מחדש.

הבעיה היא שהבנקים כבר התחילו להגיע לקצה גבול היכולת לפמפם עוד אשראי לציבור, ובפרט בתחום המשכנתאות. אבוי. מה יהא על הרווח השנתי? מה יהא על הבונוס? ממש שוקת שבורה. לא בכדי עומד בנק ישראל ככח העיקרי מאחורי ההמלצות להכניס איגוח לישראל. כרגולטור המפקח על הבנקים הוא יודע עד כמה תלותיים הפכו הללו להיות לכל ירידה בשוק הנדל"ן. אז מה הפתרון? בוא נעביר חלק גדול מהסיכון למוסדיים ולאחרים כדי לפנות לבנקים מקום במחסנית פימפום המשכנתא הבלתי פוסק! נכון שהועדה המכובדת המליצה על מספר צעדים שאמורים לנטרל את הסיכון המובנה בעסקאות איגוח, כמו למשל לחייב את הבנק שיצר את ההלוואה הראשונית לשמור 10% מהיקף החוב אצלו, והגדירה את כותרת הדוח "המלצה לפתוח באופן זהיר ומדוד של שוק האיגוח ע"י הסרת חסמים". אבל זה בסך הכל ניסיון לרכב על גב הנמר. אם השיטה רקובה מהיסוד לא יעזרו כל ההתחכמויות האלה, כשל מוסרי בקנה מידה גדול כל כך יכול להתחיל באופן מדוד וזהיר אבל הסיכון הוא עצום לכך שהוא יסתיים באופן מופקר ואסוני. מי ערב לכך שהרווחים בגין גלגול 90% האחרים של החוב לא יאפילו על הנזק מאותם 10% הנותרים בתיקי הבנק? סביר להניח שבשנים הראשונות הכל יהיה ורוד: לא יהיו דיפולטים, כולם יגזרו קופונים וישפרו את אקסל התשואות. אבל מה יקרה אח"כ? הרי כך קרה בדיוק בארה"ב המפלצת הזו לא ידעה שובעה והתנפחה עד שקרסה והקריסה את כל המערכת הפיננסית איתה.

יתרה מזאת: הבעיה המאקרו כלכלית הבוערת ביותר על שולחן הממשלה היום היא מחירי הדירות הגבוהים להחריד במדינה. לזכותם של נתניהו וכחלון יש לומר שלראשונה נראה שהממשלה אכן פועלת בכיוון שנראה נכון מצד ההיצע כדי לטפל בבעיה. אבל מה יעזרו מכרזי המחיר למשתכן אם מצד הביקוש מגיעים חכמי הבנק המרכזי ורשות ני"ע ושופכים חביות של בנזין על שוק המשכנתאות? הרי ברור כשמש שאיגוח כזה שיפנה לבנקים מקום בתיקים יביא למתקפת שיווק משכנתאות מטורפת מצד המערכת הבנקאית המשחרת לטרף. זה יביא בהכרח לגידול בביקוש למשכנתאות והורדת הסטנדרטים לזכאות להלוואות וכך יתדלק את מדורת הביקוש באש תמיד.

השר כחלון, שנציגים מקצועיים מטעמו היו חברים בועדה, כבר בירך על מסקנות הועדה. אנו מקווים שבחינה מחודשת מצידו של הדברים תביא להבנה שלא זו הדרך הנכונה להכנסת תחרות בשוק האשראי וודאי שלא זו הדרך להוריד את מחירי הנדל"ן. אם יבין זאת מה טוב. אם לא, נתראה בקריסה הבאה.

FacebookTwitterGoogle+שתף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>