נתניהו החדש

"עוד יתברר שהבחירות המיותרות ביותר שהיו כאן הן הבחירות החשובות ביותר שהיו כאן" אמר יאיר לפיד באחת מתוכניות האקטואליה בימים האחרונים וכנראה שהוא צודק. די לראות את התוצאות בבחירות המקדימות בליכוד כדי להבין שהקדמת הבחירות שנראתה לכולנו תמוהה, הופכת להיות אחת המכוננות שידעה ישראל בשנים האחרונות.

נתניהו התקשה לשלוט בממשלה בהרכב הקודם שלה, מצד אחד היו לו את הפירומנים המקצועיים כמו ציפי חוטובלי ומשה פייגלין, נתמכים מבפנים על ידי הפלג המתנחלי בליכוד, ומבחוץ על ידי הפלג המשיחי בבית היהודי (אורי אריאל, שולי מועלם) שמתקבלים בקריצה על ידי בנט וחבריו. מהצד השני יש לו את דורשי הג'ובים שנתמכים על ידי קבלני הקולות, הם כבר מחפשים לו יורש – אם זה גדעון סער (שכנראה הבין שהלך רחוק מידי ונאלץ לפרוש כדי לשפר עמדות), ישראל כץ, חיים כץ, גילה גמליאל וכמובן מירי רגב (שתעשה הפיכה אם לא תמונה לשרה).

בין אלה לאלה יש את ציפי לבני שלא משלימה עם העובדה שהיא לא מצליחה להיבחר לראשות הממשלה פעם אחר פעם. הרי לשיטתה היא נולדה להיות ראשת הממשלה ואם הציבור לא מבין את זה – נחליף אותו. אם בליכוד לא מבינים את זה, אז נעבור לקדימה, אם שם לא מבינים את זה, נקים מפלגה חדשה ואם גם הפעם לא יבינו את זה: נרכב על מפלגת העבודה ונלחץ חזק במקום הרגיש של בוז'י הרצוג ונקבל ממנו רוטציה. אם תצליח, הרי שלשיטתה הציבור יבין היטב את כישרונה וימליך אותה כראשת ממשלה לכל ימי חייה וחיינו.

לבני הצליחה לגרור לרגע אחד את יאיר לפיד לצד הזה של המתרס והוא, טירון פוליטי, עשה שריר שהיה הקש ששבר את גבו של הגמל (נתניהו) שהחליט בניגוד לאופי שלו, ללכת עד הסוף. אם לא יעשה לזה סוף כאן ועכשיו סיפור חוק ישראל היום יחזור על עצמו פעם אחר פעם וכל פעם בנושא אחר. כך ימשכו אותו לבנייה מתריסה מעבר לקו הירוק שתביא להתנגשות חזיתית בלתי נמנעת עם ארה"ב או לחילופין בעוד יד ימין מושכת להתנגשות, יד שמאל תמשוך אותו למקום בו יתגלה שיש כבר הסכם בין הפלשתינאים ללבני שיקבל את תמיכת לפיד והנה הוא יאלץ להפוך לסרבן השלום שהחמיץ הזדמנות לאמץ את ההסכם ההיסטורי של לבני.

לנתניהו, אם כן, לא הייתה ברירה והבחירות האלה רחוקות מלהיות מיותרות.

הפריימריז בליכוד

אחד הדברים שמאפיינים את נתניהו שהוא מעולם (להוציא תקופה קצרה כשכיהן כשר אוצר בממשלת שרון) לא הצליח להקים מטה מסודר. מסביב לנתניהו הסתובבו תמיד אופורטוניסטים שניתן לחלק אותם לשני סוגים: האופורטוניסטים שחיפשו להעביר שנתיים איתו ואז לעשות אקזיט תוך שהם מותירים אותו בלי איוש מתאים לתפקיד אליו הם הוכשרו במשך שנתיים ואופורטוניסטים מהסוג הבעייתי יותר, הפוליטיקאים המקצועיים שכל ימי חייהם הסתובבו במרכז הליכוד וכרכרו סביב הפעילים המרכזיים עד שהגיעו ללשכה הנכספת ואז הפסיקו לעבוד עבור נתניהו והחלו לעבוד עבור עצמם עד שהשיגו ג'ובים מחוץ ללשכה – אלה הם בדרך כלל היועצים הפוליטיים על סוגיהם השונים.

לא נכביר מילים על איכותם של הפוליטיקאים המקצועיים הללו אך עיקר העבודה שלהם הייתה אמורה להיות – לבסס לנתניהו מרכז כוח בליכוד ולאפשר לו לבצע מהלכים במפלגה תוך שהם מאתרים עבורו את מרכזי הכוח ומאפשרים לו להשתלט עליו, זה כולל את הפעילות בסניפים ובמרכז כדי שביום פקודה יהיה לו את מרכז הכוח הנדרש. האופורטוניסטים מהסוג הראשון היו אמורים לייצר לו נוכחות ממלכתית, כלומר לאתר בעבורו את מרכזי הכוח שיאפשרו לו חשיפה מקסימלית תוך הגדלת האהדה אליו מחוץ למפלגה – לא, זה לא אומר ג'ובים זה אומר לחדד מסרים ולהוציא לפועל את העקרונות שהביאו לבחירתו, כך למשל בכנסים כלכלים ובעיתונות הכלכלית לבסס לו אחיזה כמוביל תפישת התחרות והשוק החופשי, בקרב המילייה המשפטי לבסס לו אחיזה ליברלית שדוחה מכל וכל פגיעה בשלטון החוק ונלחמת בשחיתות ובקרב החוגים המדיניים-ביטחוניים-פוליטיים לבסס את משנתו המדינית של שמירה על ירושלים וגושי ההתיישבות וכן הלאה.

נתניהו לא הצליח, כאמור, במשך כל חייו הציבוריים ליצור לו צוות כזה שיפעל עבורו אבל הפעם נראה שהוא התעשת, הכניס את ידיו עמוק לתוך הבוץ ועבד. הוא גייס עבורו מספר אנשים מצומצם שעבד עבורו (גם אם לטווח קצר – ואולי טוב שכך) והצליח לדחוק מהרשימה את הפייגלינים, לעקור את עוצמת הדילים הגדולים. כך חיים כץ נאבק עד הרגע האחרון כדי להיכנס לרשימת הליכוד לכנסת ויו"ר וועד עובדי רשות שדות התעופה, פנחס עידן שלא נכנס לרשימה. עוד רחוקה הדרך עבור נתניהו כדי להיבחר לראשות הממשלה אבל אם יצליח הוא יאלץ למתן את הדילים הגדולים שכן הצליחו להידחק לרשימה ובעיקר אלה הם ישראל כץ, גילה גמליאל ומירי רגב שמחובר לקבלני הקולות שהמאיסו כל השנים את הליכוד על הציבור הרחב והבריחו ממנו מצביעים רבים. הרביעייה (שכוללת גם את חיים כץ) חזקה מידי אבל היא נחלשה ואם נתניהו לא רוצה למצוא את הליכוד במצב בו אנשים לא ראויים מקבלים ג'ובים שמביאים אחריהם את המשטרה הרי שהרביעייה הזו צריכה להידחק לשוליים או לפחות לדאוג שרק אחד מהם ימונה לשר ובכיר ככל שיהיה הוא צריך לקבל ליווי צמוד של לשכת ראש הממשלה.

בכל מקרה, קיימת אפשרות (לא בלתי סבירה) שהקדמת הבחירות ותוצאות הפריימריז בליכוד הם הסנונית הראשונה לנתניהו החדש, הנחוש הממורכז והמרוכז.

FacebookTwitterGoogle+שתף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>