האקזיט של ליברמן

"איווט לא יהיה פואד" אמר לי אחד המקורבים לשר החוץ תוך שהוא מכוון להתפתחות החקירות סביב "ישראל ביתנו". "כשהוא ירגיש שהחבל מתהדק סביב צווארו הוא יפרוש, בינתיים הוא עושה את מה שהוא יכול כדי לקבל כמה שיותר מנדטים וככה לשמור על החסינות שלו ואולי אפילו לשים את היד אחרי הבחירות על התיקים המשפיעים של אכיפת החוק" הסביר בן שיחי.

אביגדור ליברמן הוא פוליטיקאי מפוכח וציני. מאז פרץ לחיינו בסערה בשנת 1996, אז היה יד ימינו של בנימין נתניהו, הוא שבר שיאים של ציניות (שני רק לאריה דרעי). ליברמן מבין היטב שטבעת חקירות המשטרה מתהדקת סביב צווארו וקיים סיכוי גבוה שהפעם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין יתקשה למסמס את החקירות שבמהירות מסחררת עלולות לעלות במעלה הסולם ולהגיע עד אליו, הוא קורא סקרים ומבין שהכוח הפוליטי שלו הולך ופוחת ולכן הוא מתחיל לתכנן את האקזיט שלו מהמערכת הפוליטית.

ליברמן הצליח במהלך הקריירה הפוליטית שלו לייצר תדמית של בולדוזר, אחד שלא מפחד מהבירוקרטיה ומצליח לנצל אותה כדי לקדם את המטרות שקיבלו אמון מבוחריו, אבל תדמית לחוד ומעשים לחוד. קשה להיזכר במשהו שליברמן עשה עבור הציבור ובטח קשה להיזכר במשהו עליו הטביע את חותמו – להוציא יכולת מדהימה לחמוק מכתבי אישום.

ליברמן זכה גם לעקיצה משמעותית מכיוונו של נתניהו במהלך מבצע "צוק איתן" אז אמר נתניהו שלפני ששר החוץ מבקר את הפעולות של הממשלה עליו להגיע לישיבות של הקבינט המדיני – ביטחוני שהוא חבר בו. ליברמן, שר חוץ מעט מוזר. הוא עסוק בטיולים באפריקה ומדינות מזרח אירופה תוך שהוא מזניח גמדים בינלאומיים כמו צרפת, בריטניה, ארה"ב וכד' ובמהלך "צוק איתן" דרש מנתניהו להכות בחמאס, למוטט אותו ולהכניס את רצועת עזה לכאוס שיהיה קרקע פורייה להתפתחות תאי דע"ש ולאור חולשת הרשות הפלשתינאית לשלוט בשטחים שבשליטתה הרי שבמקרה של התמוטטות החמאס אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם שכנים הרבה פחות נחמדים מהחברה של החמאס.

ליברמן שואב את כוחו הפוליטי בעיקר משני מוקדים: המוקד האחד הוא העולים מבריה"מ, אלה מעוניינים במישהו שידאג לקשיי קליטתם ולמצוקות היום יום שלהם. המוקד השני הוא המוקד הנשען על יסודות פשיסטיים, אלה מעוניינים בשלטון יחיד עם מסרים חד ערכיים בסגנון של "רק ליברמן מבין ערבית", "אין נאמנות – אין אזרחות" והמנהיג, הכל יכול, יהיה זה שיקבע מהי נאמנות וממי תישלל אזרחות. רק הוא יודע ואנחנו ניישר איתו קו.

ליברמן הוא אחד הקמפיינרים היותר טובים שיש בפוליטיקה הישראלית, הוא חד אבחנה ועושה שימוש תדיר בבלוני ניסוי כך למשל לפני כשבועיים נאם את "נאום החלומות" שלו ואמר כי חלם חלום לפיו שמע את חוקרי המשטרה אומרים שהם רוצים "להוריד" את הרוסי. ליברמן הפריח בלון ניסוי – הוא ניסה לפרוט על נימי קשיי הקליטה של העולם מבריה"מ ולרמוז להם שקשיי הקליטה שלהם נובעים לא בשל פערי התרבות בינם לבין מדינת היהודים שבלבנט אלא בשל התנכלות ממסדית. מהר מאד התפרסמו הסקרים ואיך לומר את זה בעדינות? ציבור העולים לא "אכל" את הלוקש וליברמן נאלץ מהר מאד לשנות כיוון והלך על הגרעין הקשה בעל היסודות הפשיסטים ויצא בקמפיין "אום אל פאחם לפלשתין – אריאל לישראל" וכן כבר התחילו להתייצב הסקרים.

ליברמן מבין שהמוקד של העולים מבריה"מ התפרק ואלה שעלו בשנות ה-90 כעוללים היום הם ישראלים לכל דבר ומעניינים אותם הדברים שמעניינים את כל בני הדור שלהם, הם מוצאים בית פוליטי במפלגות שמעניינות את כלל הציבור וכבר שכחו (אם ידעו בכלל) על קיומו של סל קליטה, הם רוצים עבודה טובה, בית משלהם וליברמן לא נותן מענה. הסיסמאות של לפיד, כחלון, נתניהו, בנט וכד' עושים להם את זה יותר מתחושת הרדיפה של ליברמן ולכן נכשל בלון הניסוי שהפריח בכיוון הזה.

היסוד השני, כאמור, עליו בונה ליברמן הוא היסוד הלאומי וכאן הוא נתקל במחסום אופנתי יותר בדמות בנט ולכן הוא ניסה להצעיר את רשימת "ישראל ביתנו" ולהפוך אותה לאופנתית יותר אבל גם כאן ליברמן לא הצליח יותר מידי ולא בטוח ששרון גל יספק עבורו את הסחורה הזו.

נחזור רגע למה שאמר לי בן שיחי וננסה להבין מה אמר בין השורות. ליברמן הצליח עד כה לחמוק מההאשמות בשחיתות בגלל כוחו הפוליטי (לכאורה, כן רק לכאורה – וכל מה שנכתב בפוסט הזה הוא רק לכאורה. מעולם לא הוכחה אשמה כלשהי בליברמן וכל מה שנכתב נסמך על מקורות עיתונאיים וטרם עמד למבחנו של בית המשפט) אולם  כוח זה הולך ונשחק ונראה שאם ליברמן ישיג בבחירות האלה 6 מנדטים פחות או יותר הרי שמפלגתו תיעלם בבחירות הבאות. אבל לא איש כמו ליברמן ייתן להזדמנות האחרונה לחמוק לו מבין האצבעות.

התסריט הראשון הוא שלאחר הבחירות אם ליברמן לא יצליח להשתחל לתיק מרכזי – הוא יפרוש מהכנסת ויותיר את חברי מפלגתו בכנסת תוך שיפעל כלוביסט מבחוץ ו"יעשה לביתו". התסריט השני הוא שליברמן יישאר חבר כנסת (אם לא יצליח, כאמור, להשתחל לתיק מרכזי) ויפזול כל הזמן לעולם העסקים שמחוץ לכנסת – כאן הוא מגדיל את הסיכון שחבל חקירות המשטרה יתהדק סביב צווארו ולכן חסינותו כחבר כנסת תעמוד על המשקל מול התסריט הראשון שלפי ההערכות השונות ירחיק את המשטרה ממנו.

 

FacebookTwitterGoogle+שתף

נתניהו החדש

"עוד יתברר שהבחירות המיותרות ביותר שהיו כאן הן הבחירות החשובות ביותר שהיו כאן" אמר יאיר לפיד באחת מתוכניות האקטואליה בימים האחרונים וכנראה שהוא צודק. די לראות את התוצאות בבחירות המקדימות בליכוד כדי להבין שהקדמת הבחירות שנראתה לכולנו תמוהה, הופכת להיות אחת המכוננות שידעה ישראל בשנים האחרונות.

נתניהו התקשה לשלוט בממשלה בהרכב הקודם שלה, מצד אחד היו לו את הפירומנים המקצועיים כמו ציפי חוטובלי ומשה פייגלין, נתמכים מבפנים על ידי הפלג המתנחלי בליכוד, ומבחוץ על ידי הפלג המשיחי בבית היהודי (אורי אריאל, שולי מועלם) שמתקבלים בקריצה על ידי בנט וחבריו. מהצד השני יש לו את דורשי הג'ובים שנתמכים על ידי קבלני הקולות, הם כבר מחפשים לו יורש – אם זה גדעון סער (שכנראה הבין שהלך רחוק מידי ונאלץ לפרוש כדי לשפר עמדות), ישראל כץ, חיים כץ, גילה גמליאל וכמובן מירי רגב (שתעשה הפיכה אם לא תמונה לשרה).

בין אלה לאלה יש את ציפי לבני שלא משלימה עם העובדה שהיא לא מצליחה להיבחר לראשות הממשלה פעם אחר פעם. הרי לשיטתה היא נולדה להיות ראשת הממשלה ואם הציבור לא מבין את זה – נחליף אותו. אם בליכוד לא מבינים את זה, אז נעבור לקדימה, אם שם לא מבינים את זה, נקים מפלגה חדשה ואם גם הפעם לא יבינו את זה: נרכב על מפלגת העבודה ונלחץ חזק במקום הרגיש של בוז'י הרצוג ונקבל ממנו רוטציה. אם תצליח, הרי שלשיטתה הציבור יבין היטב את כישרונה וימליך אותה כראשת ממשלה לכל ימי חייה וחיינו.

לבני הצליחה לגרור לרגע אחד את יאיר לפיד לצד הזה של המתרס והוא, טירון פוליטי, עשה שריר שהיה הקש ששבר את גבו של הגמל (נתניהו) שהחליט בניגוד לאופי שלו, ללכת עד הסוף. אם לא יעשה לזה סוף כאן ועכשיו סיפור חוק ישראל היום יחזור על עצמו פעם אחר פעם וכל פעם בנושא אחר. כך ימשכו אותו לבנייה מתריסה מעבר לקו הירוק שתביא להתנגשות חזיתית בלתי נמנעת עם ארה"ב או לחילופין בעוד יד ימין מושכת להתנגשות, יד שמאל תמשוך אותו למקום בו יתגלה שיש כבר הסכם בין הפלשתינאים ללבני שיקבל את תמיכת לפיד והנה הוא יאלץ להפוך לסרבן השלום שהחמיץ הזדמנות לאמץ את ההסכם ההיסטורי של לבני.

לנתניהו, אם כן, לא הייתה ברירה והבחירות האלה רחוקות מלהיות מיותרות.

הפריימריז בליכוד

אחד הדברים שמאפיינים את נתניהו שהוא מעולם (להוציא תקופה קצרה כשכיהן כשר אוצר בממשלת שרון) לא הצליח להקים מטה מסודר. מסביב לנתניהו הסתובבו תמיד אופורטוניסטים שניתן לחלק אותם לשני סוגים: האופורטוניסטים שחיפשו להעביר שנתיים איתו ואז לעשות אקזיט תוך שהם מותירים אותו בלי איוש מתאים לתפקיד אליו הם הוכשרו במשך שנתיים ואופורטוניסטים מהסוג הבעייתי יותר, הפוליטיקאים המקצועיים שכל ימי חייהם הסתובבו במרכז הליכוד וכרכרו סביב הפעילים המרכזיים עד שהגיעו ללשכה הנכספת ואז הפסיקו לעבוד עבור נתניהו והחלו לעבוד עבור עצמם עד שהשיגו ג'ובים מחוץ ללשכה – אלה הם בדרך כלל היועצים הפוליטיים על סוגיהם השונים.

לא נכביר מילים על איכותם של הפוליטיקאים המקצועיים הללו אך עיקר העבודה שלהם הייתה אמורה להיות – לבסס לנתניהו מרכז כוח בליכוד ולאפשר לו לבצע מהלכים במפלגה תוך שהם מאתרים עבורו את מרכזי הכוח ומאפשרים לו להשתלט עליו, זה כולל את הפעילות בסניפים ובמרכז כדי שביום פקודה יהיה לו את מרכז הכוח הנדרש. האופורטוניסטים מהסוג הראשון היו אמורים לייצר לו נוכחות ממלכתית, כלומר לאתר בעבורו את מרכזי הכוח שיאפשרו לו חשיפה מקסימלית תוך הגדלת האהדה אליו מחוץ למפלגה – לא, זה לא אומר ג'ובים זה אומר לחדד מסרים ולהוציא לפועל את העקרונות שהביאו לבחירתו, כך למשל בכנסים כלכלים ובעיתונות הכלכלית לבסס לו אחיזה כמוביל תפישת התחרות והשוק החופשי, בקרב המילייה המשפטי לבסס לו אחיזה ליברלית שדוחה מכל וכל פגיעה בשלטון החוק ונלחמת בשחיתות ובקרב החוגים המדיניים-ביטחוניים-פוליטיים לבסס את משנתו המדינית של שמירה על ירושלים וגושי ההתיישבות וכן הלאה.

נתניהו לא הצליח, כאמור, במשך כל חייו הציבוריים ליצור לו צוות כזה שיפעל עבורו אבל הפעם נראה שהוא התעשת, הכניס את ידיו עמוק לתוך הבוץ ועבד. הוא גייס עבורו מספר אנשים מצומצם שעבד עבורו (גם אם לטווח קצר – ואולי טוב שכך) והצליח לדחוק מהרשימה את הפייגלינים, לעקור את עוצמת הדילים הגדולים. כך חיים כץ נאבק עד הרגע האחרון כדי להיכנס לרשימת הליכוד לכנסת ויו"ר וועד עובדי רשות שדות התעופה, פנחס עידן שלא נכנס לרשימה. עוד רחוקה הדרך עבור נתניהו כדי להיבחר לראשות הממשלה אבל אם יצליח הוא יאלץ למתן את הדילים הגדולים שכן הצליחו להידחק לרשימה ובעיקר אלה הם ישראל כץ, גילה גמליאל ומירי רגב שמחובר לקבלני הקולות שהמאיסו כל השנים את הליכוד על הציבור הרחב והבריחו ממנו מצביעים רבים. הרביעייה (שכוללת גם את חיים כץ) חזקה מידי אבל היא נחלשה ואם נתניהו לא רוצה למצוא את הליכוד במצב בו אנשים לא ראויים מקבלים ג'ובים שמביאים אחריהם את המשטרה הרי שהרביעייה הזו צריכה להידחק לשוליים או לפחות לדאוג שרק אחד מהם ימונה לשר ובכיר ככל שיהיה הוא צריך לקבל ליווי צמוד של לשכת ראש הממשלה.

בכל מקרה, קיימת אפשרות (לא בלתי סבירה) שהקדמת הבחירות ותוצאות הפריימריז בליכוד הם הסנונית הראשונה לנתניהו החדש, הנחוש הממורכז והמרוכז.