כשאורלי לוי מנפחת את בועת הנדל"ן

כשחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הגישה את הצעת החוק למתן ערבות מדינה ל-90% משווי דירה לכל מי שירכוש אחת כזו הרבה גבות הורמו אבל התחושה הכוללת בעולם הכלכלי הייתה שחברת הכנסת מחפשת כותרות, ומכיוון שהצעת החוק מופרכת כל כך הרי שהיא לא תעבור את המהמורות הראשונות ולכל היותר תעבור את מהמורת העורכים בתוכניות הבוקר. אורלי לוי תקבל חשיפה ועוד הצעת חוק מבהילה תיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. אבל משום מה בשבוע שעבר הורגשה עצבנות רבה במשרד האוצר, עצבנות שנגרמה נוכח הקשיים של הממשלה להעביר את התקציב וההעברה של חוק "ישראל היום" והתחושה במשרד הייתה שבתרחיש פוליטי מסוים החוק המבהיל של אורלי לוי עלול לעבור ודי היה בזה כדי להתחיל לעבוד על נייר עמדה מסודר שיביא את האוצר להציג חזית אחידה נגד החוק.

התנגדות האוצר לחוק ברורה ומתבקשת אבל רגע לפני שנסביר את התנגדות האוצר לחוק המסוכן הזה נרענן קצת את הזיכרון של כולנו: הסיבה המרכזית לכך שישראל חמקה (פחות או יותר) מהמשבר הכלכלי בשנת 2008, הגדול ביותר שידע העולם מאז השפל הגדול של שנות ה-30 הייתה העובדה שלא התנפחה בישראל בועת סאב פריים. לקוחות פריים, כאלה שיש להם יכולת, קיבלו הלוואות מהמערכת הבנקאית וכאלה שלא עמדו בתנאים הנוקשים פשוט לא קיבלו וכשהתערערה המערכת הכלכלית לא עמדו לווים חלשים בפני מערכות הגביה האכזריות של המערכת הבנקאית והמערכת הבנקאית עצמה לא עמדה בפני מצב בו היא נאלצת להטות משאבים רבים (גם ניהוליים וגם כספיים) למערכות הגבייה וככה למעשה המערכת הבנקאית לא שותקה, היא אמנם נכנסה לסוג של הלם בעקבות קריסה של טייקונים אבל לא להלם משתק, כמו שקרה בארה"ב ושחייב את משלם המסים להיכנס לנעלי הבנקים.

נזכיר כיצד בא לעולם משבר הסאב פריים שכמעט שיתק את העולם. כדי לקבל משכנתאות או כל הלוואה אחרת לרכישת דירה נהוג במערכת הבנקאית לדרוש שתי דרישות במצטבר: הון עצמי מינימלי (בארה"ב טרום משבר הסאב פריים נהוג היה לדרוש הון עצמי של 20% ובישראל היום נדרש הון עצמי של כ-30%) ולהוכיח יכולת החזר, כלומר ששיעור החזר ההלוואה מתוך ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי לא יעלה על שליש. ההיגיון פשוט: הון עצמי מגן על המערכת הכלכלית מפני ירידת ערך הנכס (כן, בניגוד למה שנוטים לחשוב מחירי נדל"ן יכולים לרדת ואף לגלוש למשבר מתמשך כפי שראינו בישראל בתחילת העשור הקודם), מקטין את קרן ההלוואה ומגדיל את המחויבות של הלווים לנכס שרכשו. יכולת החזר סבירה מאפשרת ללווה להתמודד עם שינויים (מינוריים) בהכנסות התא המשפחתי ולחילופין מאפשרים לו להתמודד טוב יותר עם עלייה בהוצאה המשפחתית (כמו לידה של ילדים נוספים, הוצאה רפואית גדולה לא מתוכננת, רכישה גדולה, שיפוץ וכד') מבלי להגיע למצב בו בתרחיש כזה (שהסבירות שלו גבוהה ככל שאורך חיי המשכנתא ארוכים יותר) יפסיק לשלם את המשכנתא ולהידרדר למשבר כלכלי.

להבדיל מהשיטה האמריקאית, השיטה הישראלית הנהוגה היא שלא ניתן לנטוש משכנתא, כלומר אם לווה נקלע לחדלות פירעון על משכנתא שלקח, לאחר מימוש הנכס אם יוותר חוב הוא יאלץ לשלם אותו לבנק ובמקרה כזה, ככל שהחוב גדול יותר האפשרות של הלווה להיחלץ מהמשבר הכלכלי אליו נקלע נמוכה יותר. בארה"ב השיטה הנהוגה היא כי ניתן לנטוש משכנתא, כלומר במידה והלווה אינו משלם את החוב, הבנק לוקח לו את הנכס, מממש אותו ואם נותר חוב הרי שהמלווה "נתקע" איתו ונאלץ למחוק אותו. בשיאו של משבר הסאב פריים האמריקאי נקלעו לחובות נכסים בשווי כספי של 8 טריליון דולר, סכום שגם המערכת הבנקאית האמריקאית לא יכולה הייתה להתמודד איתו ואת ההשלכות אנחנו רואים עד עכשיו.

המצב אותו מעוניינת אורלי לוי לייצר הוא אותו המצב בדיוק שהביא למשבר האמריקאי: מי שאינו יכול לקבל משכנתא פריים, יקבל משכנתא של סאב פריים (כלומר משכנתא בסיכון גבוה יותר), אם יוכל לשלם את התשלומים החודשיים – מה טוב, אם לא? גם טוב ופשוט המדינה, כלומר משלם המיסים ישלם עבורו את המשכנתא. לכאורה ניתן יהיה לפנות את הלווה שלא משלם את התשלומים החודשיים מהנכס ולממש אותו אך כשהמספרים יגיעו למס קריטית תחוקק אורלי לוי חוק נוסף (אם תהיה אז חברת כנסת) שלא ניתן לפנות אנשים מהבתים שלהם וככה יעברו לבעלות בפועל עשרות אלפי בתים לבעלות אנשים שפשוט לא משלמים עליהם, אבל הבנק כן יקבל את כספו מתוקף ערבות המדינה שתינתן וככה ניאלץ לוותר על שירותים רפואיים בבתי החולים הציבוריים, אולי על מספר מערכות כיפת ברזל, על מספר שעות במערכת החינוך הציבורית וכן הלאה.

בניגוד לרושם שמייצרת אורלי לוי ובניגוד גמור לעמדת האוצר לפיה מחירי נכסי הנדל"ן עולים כל הזמן ולכן שווי הביטחונות שיהיו בידי המדינה (אם היא תצליח לממש אותם) יהיה גדול לאורך זמן מההלוואות שניתנו, הרי שהמחקרים הכלכליים והמתמטיקה מלמדים אותנו אחרת. ככל שהלוואה גדולה יותר הריבית בערכים מוחלטים גבוהה יותר ולכן ככל שההלוואה נלקחת למספר שנים גדול יותר הרי שהיקף ההלוואה הכולל את הריבית יהיה גבוה ממחיר הנכס הנרכש (יש לקחת בחשבון בלאי, רמת תחזוקה וכד') ולכן ירידת מחירים מינורית ואפילו קיפאון במחירי הנדל"ן יותירו את המדינה עם ערבויות גבוהות משווי הנכס הנרכש.

כדי להמחיש את הסיטואציה הזו נחזור לרגע לארה"ב בשנת 2006. בשנת 2006 לאחר הבום הגדול של מחירי הנכסים כשכל זב חוטם רכש דירה ומכיוון שלא היה זקוק להון עצמי גייס עוד קצת כסף והפך לספקולנט נדל"ן – החלו מחירי הדירות לרדת, כיצד זה קרה? בשלב הראשון של תופעת הסאב פריים נרשם ביקוש גדול לנכסים בגלל ההון שהתפנה לצורך העניין, בשלב השני (שקרה לאחר מספר שנים של מראית עין של עליות מחירים בלתי נגמרות) ההיצעים ענו על הביקוש הרב שנוצר וכמעט שלא נותר מי שיקנה דירות. שוק השכירות החל להיכנס לקיפאון כך שמי שרכש דירה להשקעה קיבל עבורה דמי השכירות, אם קיבל, שהיו נמוכים מהתשלומים של ההלוואות שלקח ולכן הפעולה המתבקשת הייתה להוציא את הדירה למכירה וככה לאט לאט נוצר לחץ מוכרים ומחירי הדירות החלו לרדת. בסוף 2005 ותחילת 2006 ירידת המחירים הייתה עוד נסבלת אולם המערכת הבנקאית זיהתה את המגמה והחלה להיפטר מההלוואות שנתנה ובפועל איג"חה את ההלוואות האלה ושלחה אותם לקרנות הפנסיה בחזקת "שהם ישברו את הראש" עם המגמה שאז הייתה רק בראשיתה.

בשלב השני, הוחרפה המגמה של ירידת מחירי הנדל"ן ונוצר מצב בו לאנשים לא השתלם להמשיך לשלם את המשכנתא כי שווי הנכסים ירד אל מתחת שווי ההלוואה ומכיוון שלא הייתה זכות חזרה ללווה פשוט ננטשו נכסים ולפני שמישהו הבין מה קורה שכונות שלמות (שלא לומר ערים שלמות) הפכו לשכונות רפאים כך שבשיאו של המהלך נכסים שניתנו בגינם הלוואות בהיקף כספי של 8 טריליון דולר ננטשו וההלוואות עמדו לפירעון מיידי מבלי יכולת אמיתית לקבל את התמורה.

כדי להבין לאיזה בור רוצה אורלי לוי להכניס את הכלכלה הישראלית צריך לעשות חשבון סנדלרים קל וקר. בהנחת עבודה שמידי שנה ימכרו 10,000 דירות בשיטת אורלי לוי ובמחיר ממוצע של 1.6 מיליון שקל (יש לזכור, בשלב הראשון מחירי הדירות יעלו בשל הביקושים הגדולים שיווצרו) הרי שהכלכלה הישראלית תהיה חשופה מדי שנה ובמשך מספר שנים להוצאה של יותר מ-14 מיליארד שקל ובמשך 5 שנים (אם ניקח את משך הזמן בו התנפחה הבועה בארה"ב ועד שהתפוצצה) ל-70 מיליארד שקל וזו תהיה רק ההתחלה – נזכור, תקציב הביטחון של ישראל כמעט תקציב החלומות של מערכת הביטחון נע באזור ה-60 מיליארד שקל.

לא נראה שאורלי לוי תרד מהעץ בתקופה הקרובה ולכן צריכה הכנסת על כל רבדיה השפויים לזרוק את הצעת החוק הזו מכל המדרגות. נכון, אורלי לוי תהנה מיחסי ציבור טובים, אבל אל להם, לחברי הכנסת לחשוש, הרי שאלה יפנו את מקומם לחדשות טריות יותר שיגיעו מחר, אולי פרשיית שחיתות חדשה, אולי איזו עדות מפתיעה של שולה זקן ואולי עד אז ישוחררו לאוויר העולם הפרוטוקולים מפרשת גבי אשכנזי. ולכן זה בדיוק הזמן להחזיר את הכנסת לשפיות.

* פורסם במקור באתר וואלה

FacebookTwitterGoogle+שתף

כשנתניהו נכנס לנושאים הכלכליים

לרגע היה נדמה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, עולה מדרגה באבולוציה שלו כמנהיג ובנוסף להתמודדות שלו במישור המדיני/ ביטחוני והפוליטי הצליח למצוא את מעט הזמן שנותר לו כדי להושיט יד לשר האוצר, יאיר לפיד, שנראה כהולך לאיבוד בסבך המדיניות הכלכלית. נתניהו, הורה למנכ"ל משרדו לפעול בדרך הקצרה ביותר והיעילה ביותר להוזלת עלויות המחייה – ביטול והפחתת מכסים.

נקדים ונאמר, מכסים והיטלים שונים ומשונים על  יבוא הם שורש כל רע בכל הנוגע ליוקר המחייה. במקור הם נועדו להגן על תעשיות מקומיות אבל מאז הונהגה שיטת המכסים הרי שהעולם השתנה והשיטה הפכה כר פורה לקבוצות לחץ, מקורבים, פקידים וכל מיני גורמים שונים ומשונים להתעשר על גבו של הציבור הרחב.

לשם המחשה-בכדי להבטיח רווחים גבוהים ליצרני החלב (והכוונה היא לא לרשתות השיווק כי אם לרפתנים והמחלבות) הרי שהם מצליחים כבר עשרות שנים למנוע יבוא חלב ומוצריו מחו"ל, אם יתאפשר יבוא ללא מכסים וללא הגבלות (להוציא מגבלות של משרד הבריאות) הרי שנגלה שניתן לרכוש גבינות במחירים נמוכים משמעותית ממה שאנחנו רגילים כיום ולא רק גבינות קשות אלא גם גבינות רכות ומשקאות חלב שניתן היום להביאם תוך שעות בודדות מאירופה לישראל שלא לדבר על דבש, שמנים למאכל וכד' שאורך חיי המדף שלהם ארוך יותר.

שר האוצר מלא כוונות טובות אך נראה שמרוב משימות שנטל על עצמו והיעדר ניסיון  הוא מתחיל ללכת לאיבוד. השיטה שלפיד "התאהב" בה היא שיטת הפיקוח על המחירים, שיטה בולשביקית שפותחת יותר מצוהר קטן ללחצים, הרי למה לפקח על מחירו של מוצר כזה ולא של מוצר אחר? ולמה דווקא מוצרים של יצרן כזה יפוקחו ולא של יצרן אחר ובכלל הרי צריך לאכוף את נושא הפיקוח על המחירים ולכן במוקדם או במאוחר המדינה תיאלץ לגייס עובדים נוספים כדי לפקח על המצב החדש, ולכן כניסה של המדינה לעולם הזה של הפיקוח היא נכונה כל עוד היא נעשית באופן מדוד ומצומצם, הדרך הנכונה יותר היא לאפשר יבוא ולפתוח את השווקים לתחרות, בדיוק כפי שהנחה נתניהו.

הכתבים הכלכליים שדיווחו על ההוראה של נתניהו ציקצקו בלשונם ויותר מרמזו שמדובר במהלך פוליטי שנועד לערער על סמכותו של שר האוצר, אבל כותב שורות אלה חושב אחרת. על פי המידע שמצוי ברשות כותב שורות אלה הרי שלא מיני ולא מקצתי, מדובר בהכוונה של ראש ממשלה לשר האוצר על דרך כלכלית בה הוא  מאמין ומיותר לציין שאם נתייחס ברצינות לנאומים של שר האוצר הרי שגם הוא מאמין בשוק החופשי, לא פחות מנתניהו ולכן לגיבוי של ראש הממשלה יש משמעות גדולה עבור היכולת של שר האוצר להתמודד בצורה מיטבית עם קבוצות הלחץ ודווקא היא זו שמסירה לחץ משר האוצר שעלול לחשוב שהוא יצא הרע וראש הממשלה ייצא האיש הטוב מול קבוצות הלחץ ולכן יגזור קופון פוליטי על גבו של שר האוצר.

הנתונים שהוצגו בישיבת הממשלה שעסקה השבוע במדיניות הכלכלית לשנים הקרובות היו לא פחות ממדהימים: התרומה של המכסים למחירי המזון, כלומר ליוקר המחיה נעים סביב ה-20% כך למשל התרומה של המכס למחירי העוף הקפוא עומד על 20%, מחירי הביצים גבוהים בכ-30% מכפי שהם יכולים להיות, מחיר החלב גבוה ב-55%, מחירי משקאות החלב גבוהים ב-40%, מחירי הדבש גבוהים אף הם בשל המכסים ב-40% מכפי שהיו אמורים להיות. מחיר הגבינות הרכות גבוה בכ-40% ומחירי שמן הזית גבוהים בכ-17%. אלה, פחות או יותר, המוצרים שנתניהו מעוניין להסיר את המכסים עליהם, אותם מכסים שמונעים תחרות ומונעים את הורדת יוקר המחייה בישראל.

הטענות של המצדדים בשיטת המכסים והערמת הקשיים על יבוא הן כבדות משקל אך ניתנות לפתרון, בדיוק כפי שהנחה נתניהו. הטענה המרכזית היא כי במידה ויותר יבוא זול הרי שיקרסו תעשיות שלמות וכתוצאה מקריסה כזו הרי שיפלטו משוק העבודה עובדים רבים שיפלו לנטל על מערכות הרווחה השונות. אם כן לטענות אלה יש לייחס משקל רב גם אם הן תלושות מהמציאות ונסביר.

מבנה העלויות של יצרני המזון מורכב מעלויות חומרי הגלם, עלויות עבודה ועלויות מימון והוצאות שונות. הסכימה של עלויות אלה בתוספת שולי רווח אמורים להניב את מחירי המכירה של המוצרים. ניקח לדוגמא את משק החלב, בחודשים האחרונים נרשמת ירידה בעלויות המזון של הפרות, לפחות על פי נתוני הסחר העולמי, קשה להניח שעלויות אלה בצירוף כוח הקנייה המשמעותי של הרפתנים לא גולגל אליהם. עלויות עבודה: כבר שנים רבות שישראלים מדירים את רגליהם מעבודת הכפיים בחקלאות ושוק העבודה בענפים אלה נשלט על ידי פועלים זרים (בעיקר תאילנדים) ולכן עלויות העבודה האמיתיות של החקלאים מרוסנות וסבירות בהחלט. נוסיף לכך את ירידת מחירי הדלקים, הירידה בעלויות המימון בשל הריביות הנמוכות ונקבל משוואה שהתוצאה שלה הייתה אמורה להביא לירידה במחירי החלב, האם הייתה ירידה כזו? האם הירידה בעלויות גולגלה לצרכן? לא! היא נותרה בכיסי תעשיית החלב. כולנו זוכרים את ימי העלייה החדה במחירי חומרי הגלם של לפני שנים מספר ששורשרה כמעט באופן מיידי למחירי המוצרים המוגמרים ולכן כשזה המצב יש לפעול באופן מיידי לשחרר את השווקים האלה לתחרות.

בכל זאת, למדינת ישראל יש צורך אסטרטגי בשמירה על יכולת ייצור עצמאית של מוצרי מזון מסיבות רבות ומגוונות אך הצורך המרכזי נובע מהמצב הגיאו – פוליטי במזרח התיכון ולכן במידה ויווצר חשש כי החקלאות בישראל קורסת ניתן יהיה לסבסד באופן ישיר את החקלאים – בדיוק כפי שהורה נתניהו למנכ"ל משרדו בדיון שהתקיים בתחילת השבוע.

גם המבקרים הגדולים של נתניהו אינם יכולים להתעלם מתפקודו בעבר כשר האוצר, אז הוכיח מעל לכל ספק כי הוא מבין כלכלה, נראה כי מבעד לענני הציניות והבון טון שבביקורת על נתניהו נראה כי יש מקום לתמוך במהלכים אליהם מכוון את שר האוצר להורדת יוקר המחיה ולהגדלת יכולת הרכישה של הציבור.

* פורסם במקור באתר וואלה